החלטה בתיק ע"ע 36507-08-13

1.      לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט אורן שגב ונציגי הציבור גב' מירה ארינובסקי וגב' דניאלה גרינברג; ס"ע 20875-12-10) מיום 3.7.13, בו חויבה המבקשת לשלם למשיבה זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתה אצלה וסיומה.

הרקע לבקשה:

2.   המשיבה עבדה במבקשת החל משנת 1997 כעובדת ניקיון. בחודש אוגוסט 2010, הומלץ למשיבה על ידי רופא תעסוקתי שלא להמשיך לעבוד בניקיון. לאחר חופשה שובצה המשיבה לעבודה במטבח. ביום 13.10.10 הפסיקה המשיבה את עבודתה בטענה כי המבקשת המשיכה להעסיקה בניגוד להנחיות הרופא התעסוקתי ועל כן דרשה לקבל פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות: דמי הבראה, דמי חגים, גמול שעות נוספות ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. דרישותיה של המשיבה נדחו ועל כן היא הגישה לבית הדין האזורי תביעה נגד המבקשת.

3.   במהלך הדיון בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים כי בית הדין יפסוק בנוגע לפיצויי הפיטורים על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. ואילו לגבי הזכויות הסוציאליות יכריע לאור החישובים שהגישו הצדדים.

4.   בית הדין פסק, על דרך הפשרה, כי המבקשת תשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך של 50,000 ש"ח. באשר לתנאים הסוציאליים קבע בית הדין כדלהלן:

א. ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין התאחדות הסוחרים (סקציית בעלי אולמי השמחה) לבין ההסתדרות הכללית ביום 18.1.96 (להלן - הסכם 1996) אינו חל על המבקשת שעה שלא הוכחה חברותה בהתאחדות הסוחרים;

ב.  צו ההרחבה של הסכם 1996 אשר הוצא בשנת 1979 (להלן - צו 1979) חל על המבקשת, שעה שאין מחלוקת כי המבקשת היא "אולם אירועים".

ג.   החל מחודש מאי 2008 חל על המבקשת צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי שנערך בשנת 2006 בין התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל לבין ההסתדרות הכללית (להלן - צו 2008).

ד.  ממועד תחילת עבודת המשיבה ועד לחודש אפריל 2004 זכאית המשיבה לפי צו 1979 להפרשות לפנסיה בשיעור של 3.5% - סה"כ 6,465 ש"ח, והחל מחודש מאי 2008 זכאית המשיבה לפי צו 2008 להפרשות לפנסיה בשיעור של 6% - סה"כ 5,612 ש"ח.

ה. התביעה להפרשי דמי הבראה נדחתה.

ו.   לענין תשלום דמי חגים קבע בית הדין כי המשיבה זכאית להפרשים עבור 28.8 ימי חג ששווים סך של 5,990 ש"ח. בית הדין קבע כי לפי צו 1979 זכאית המשיבה, עד לחודש אפריל 2008, ל- 10 ימי חג בשנה; ולפי צו 2008 זכאית המשיבה, החל מחודש מאי 2008, ל- 9 ימי חג בשנה.

ז.  המשיבה זכאית להפרשי גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך של 3,313 ש"ח. לא הושתו פיצויי הלנת שכר עבודה.

בית הדין חייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ש"ח.

הבקשה והטענות:

5.   המבקשת הגישה ערעור המופנה כלפי שלושה רכיבים: הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים והוצאות משפט. ביחד עם הודעת הערעור הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע. לגופם של דברים טוענת המבקשת כי סיכויה לזכות בערעור טובים.

לענין ההפרשות לקרן הפנסיה נטען כי מעדות עד המבקשת עולה כי המבקשת חברה בהתאחדות בעלי האולמות וגני האירועים בישראל החל משנת 2001,  ועל כן שגה בית הדין כאשר קבע כי חל על המבקשת צו 1979. עוד נטען כי גם אם חל על המבקשת צו 1979, הרי שלפי הוראותיו אין המשיבה זכאית להפרשה לפנסיה בהיותה "עובדת חלקית". לטענת המבקשת, המשיבה הינה עובדת ניקיון ששכרה שולם לה על בסיס שעתי, ובהתאם להוראות צו ההרחבה, זכויות הסוציאליות משולמות לעובדים ארעיים בלבד, ולא לעובדים חלקיים. באשר לצו 2008 נטען כי המשיבה אינה באה בגדרם של הזכאים להפרשה לפנסיה, ובכל מקרה היא אינה זכאית להפרשות בגין "תקופת ההמתנה" ולכל היותר ההפרשות צריכות להיות בשיעור של 5% לשנה הראשונה שלאחר תקופת ההמתנה, ולא 6% כפי שנפסק.

לענין ימי החג נטען, בהסתמך על נספח א' לצו ההרחבה משנת 1979, כי לא ניתן להגדיר את המשיבה כעובדת קבועה לצורכי צו ההרחבה ובהתאם לכך כזכאית לתשלום עבור ימי חג, שכן המשיב אינה מוגדרת כבעלת אחד מהמקצועות של עובדים לא מקצועיים, כגון מלצרים, טבחים ועוד. עוד נטען כי שגה בית הדין כאשר לא הביא בחשבון את ימי החג שנפלו בשבת